צמיחה ומשמעות מתוך אבדן


 האדם יוצר משמעות באופן מתמיד, שואף להבנות את התנסויותיו באמצעות נושאים המבטאים את תרבותו, משפחתו ואישיותו. כשאדם מבנה מערכת משמעות ייחודית, זו מערכת שמשמעותית מאד עבורו ואין הכרח שתהיה משמעותית לאנשים אחרים. מערכת המשמעות מאורגנת סביב מערכת של הנחות יסוד החולשות על תפיסת אירועי החיים, המתעלים את ההתנהגות ומכוונים אותה.

אירוע מוות הוא אירוע מטלטל שיכול לגרום לחיזוק או להרס של מבני משמעות של האדם. כשהאבדן מתרחש, האדם צריך לארגן מחדש את זהותו ולשאול את עצמו "מי אני אחרי שאיבדתי את האדם היקר לי?"

צמיחה ומשמעות מתוך אבדן

כל פרט רוקם לעצמו ומחבר את סיפור חייו, שהוא ייחודי רק לו. האבדן גורם לשינוי בלתי הפיך בעולמו של האדם, הפרט אינו חוזר למקום שהיה בו לפני האבדן אלא מגיע למקום אחר, השינוי הוא בתחושת העצמי ובתפיסת רצף החיים.
האדם השכול לא רק מרכז את מאמציו כדי להתמודד עם החלקים שאבדו, אלא מנסה לבצע התאמה ומעבר של מערכת המשמעות שלו בהקשר של האבדן ותחושת העצמי המתהווה מחדש. גם בשבר הקשה של אבדן אפשר להביא לצמיחה ולגדילה של האדם. המתאבל בונה מערכת גרעינית חדשה של ערכים ועקרונות שנותנות משמעות לחייו, מתפתח וצומח.
האדם המתאבל טווה לעצמו לא רק משמעות, אלא גם סיפור חיים כנרטיב. המתאבל משחזר את רצף העלילה בצורה כזאת שהאבדן לא ייצור מעין "חור שחור" בסיפור, או להעניק משמעות ל"חור" הזה, כדי שהסיפור יוכל להמשיך לזרום ברצף. חשוב לתת לסיפור רצף, עומק ומשמעות (Neimeyer, 2002, 2006).

"הדרך בה אדם מקבל את גורלו ואת הסבל הכרוך בו מאפשרת לו, גם בתנאים הקשים ביותר, לתת לחייו, משמעות עמוקה. עומדת בפניו ברירה לנצל את אומץ כוחו, כבודו ואהבת אדם שבו, או להיכנע ובכך להזניח את ייחודו כאדם".
(ויקטור פרנקל, מתוך: האדם מחפש משמעות)