החיים עם הבור שנפער


  ( מאמר זה פורסם גם באתר "אבלINFO")

אבל הוא תהליך של הסתגלות מחדש לחיים עם בור שנפער. עם הזמן, אנו לומדים להמשיך את הקשר עם האדם האהוב בדרך שונה, בלב

בשורה המרה על אובדן אדם יקר ומשמעותי היא חוויה קשה ומטלטלת והתגובות לכך מגוונות: הלם, חוסר יכולת להאמין, ניתוק, בכי, זעקות ועוד. גם בתוך המשפחה, בני משפחה שונים יכולים להגיב בדרכים שונות לאותה בשורה, וכל דרך הינה לגיטימית ומקובלת. הפרט ובני המשפחתו יוצאים למסע ארוך להבין ולעכל את הבשורה, ולומדים להסתגל מחדש לחיים ללא האדם האהוב.

החיים עם הבור שנפער

בזמנים אלו, האדם כואב את ניפוץ החלומות והתקוות לעתיד, את ההחמצה על החיים שנגדעו באחת ומוטרד המעתיד הצפוי לו. עולות שאלות כמו: האם האובדן באמת קרה? למה זה קרה? איך אני יכול להמשיך לחיות? ניתן לראות התנהגויות של בכי, חוסר סבלנות, התפרצות, התכנסות, שינויים בשינה ובתאבון, העלאת זיכרונות, קשיי ריכוז, תשישות ועוד. בזמנים רגישים אלו מגוון של רגשות עולים: עצב, כעס, אשמה, בדידות, חרדה, בלבול, חוסר ודאות וחוסר אונים, כולן תגובות טבעיות ונורמטיביות.

אנשים מתארים את הכאב והצער העמוק שהם חשים כאילו "נפער בור בתוכי", "נחתך איבר מהגוף", "חור גדול וחלל נפתח". לא קל למצוא הגיון ומשמעות באירוע כל כך בלתי הגיוני. מכאן שהחיים משתנים ושום דבר לא נראה אותו דבר אחרי האובדן. החיים נחלקים ל"לפני" ו"אחרי" האירוע הקשה, וגם כאשר מסתגלים מחדש וחוזרים לתפקד, עדיין נושאים את ה"בור שנפער".

האובדן יוצר בור שנפער ודברים רבים מזכירים את האדם האהוב וכואבים מאד. טריגרים שונים גורמים להצפה רגשית: מקומות, שירים, חגים, ימי זיכרון, יום הולדת, אוכל, ריחות ועוד. בהתחלה, ההצפה רבה ואינטנסיבית, ואנו חשים חסרי אונים וחסרי שליטה. עם הזמן יש פחות טריגרים ואנו יודעים מה צפוי לנו וכיצד להגיב. לומדים מה גורם להצפה הרגשית וכיצד להתמודד איתה. לדוגמה: יום הולדת או אזכרה ללא אבא הוא קשה, מציף ברגשות, מצער וכואב. אותו מועד גם אחרי הרבה שנים, הוא משמעותי ומעציב, אך לא בעוצמות דומות ובאותה סערת רגשות.

רוב האנשים מצליחים להסתגל לחיים לאחר האובדן, בעוד חלקם המועט מתקשה בהסתגלות. ההסתגלות לחיים שלאחר האובדן הינה תהליך טבעי ונורמטיבי ולכל אחד יש את קצב ההתמודדות האישי שלו. חלק מההסתגלות היא לחיות ללא האדם שאהבנו, ולהמשיך את הקשר בדרך שונה, בלב, כי הקשר עם אנשים היקרים לנו לא נפסק לעולם.

לעיתים הסביבה פחות סבלנית לתהליך האבל או מתקשה לשאת את התגובות הרגשיות וההתנהגותיות ומנסה לעזור: "תהיי חזקה", "תתגברי", "את צריכה להפסיק לבכות", "את צריכה לצאת החוצה לבלות". חברים ובני משפחה שעדים לשינוי אצל האדם האבל מודאגים כמה זמן זה יימשך ומתי הכל יחזור לקדמותו. לכל אדם יש קצב ודרך התמודדות משלו, אי אפשר לדחוק ולהאיץ את תהליך האבל. מטבעו, הוא יפחת עם הזמן והתגובות יהיו פחות אינטנסיביות, אך העולם לא יחזור לקדמותו.

חסרונו של האדם היקר מורגש בכל רגע ומודגש עוד יותר בצמתים משמעותיים בחיים: גיוס, חתונה, הריון ולידה, מעברים, חגים, אזכרות. התמודדות עם אובדן של אדם יקר קשה מדי יום ביומו, אך צמתים אלו הם תקופה רגישה וקשה במיוחד להתמודדות. צמתים אלו מחזירים אותנו לזיכרונות משפחתיים, לחוויות מהעבר, לניחוחות מוכרים ולטקסים משפחתיים. בכל אלו מודגש חסרונו של האדם היקר שאהבנו ומודגש הבור שאנו נושאים בקרבנו.

אבל הוא תהליך של הסתגלות מחדש לחיים עם הבור שנפער, במהלכו חווה האבל כאב עצום וצער עמוק. למוות של אדם קרוב יש השפעה על מצב הרוח, ההתנהגות ועל התפקוד. אבל הוא לא מצב קבוע, זהו תהליך דינמי, אנשים ממשיכים לחיות עם כאב, קשיים וגעגועים, אך האינטנסיביות והעוצמות משתנות לאורך הזמן. טיפול רגשי מסייע בתהליך ההתמודדות, בהמשך הקשר עם הנפטר, במתן לגיטימציה למגוון רגשות, התנהגויות ומנהגי אבלות. טיפול מסייע לאדם לחיות עם הבור שנפער, להסתגל מחדש החיים ולהתקדם אל עבר צמיחה ומציאת משמעות בחיים.