האם אבל הוא מחלה ?


( מאמר זה פורסם גם בפורטל המשפחה "ככה" )

דלית, בשנות הארבעים לחייה, איבדה את אמה לפני שש שנים ממחלת הסרטן. היא יושבת מולי, עצובה ומותשת :"אני מתגעגעת כל כך לאמא, אני לא מוצאת שקט, אני חושבת שעדיין לא נרפאתי".
אובדן אדם יקר כרוך ברגשות צער, כעס, אשמה, חרדה וחוסר אונים. עד שנות ה-60 סברו גישות פסיכולוגיות שונות כי אובדן אדם קרוב הוא טראומה פסיכולוגית הדומה לפציעה חמורה. וכי בתהליך היגון והאבל קיימת הדרדרות ברווחתו הנפשית של האדם ורק החלמה תחזיר את האיזון לגופו. לפיכך, ראו באבל מחלה שדרוש לה שיקום ותהליך החלמה, כפי שמחלימים ממחלה קשה. סיום התהליך מתרחש כאשר האדם "בריא" וחוזר לתפקוד מלא.

האם אבל הוא מחלה

לפיכך, ראו באבל מחלה שדרוש לה שיקום ותהליך החלמה, כפי שמחלימים ממחלה קשה. סיום התהליך מתרחש כאשר האדם "בריא" וחוזר לתפקוד מלא.

לעומת זאת, גישות עדכניות מתבוננות על תהליך האבל במונחים של הסתגלות מחדש, רוב האנשים מצליחים להסתגל לחיים לאחר האובדן, בעוד חלקם המועט מתקשה בהסתגלות. ההסתגלות לחיים שלאחר האובדן הינה תהליך טבעי ונורמטיבי ולכל אחד יש את קצת ההתמודדות האישי שלו

לפעמים קיימת דאגה בקרב בני המשפחה והקרובים :"כמה זמן היא תישאר ככה?!". אבל הוא לא מצב קבוע, זהו תהליך דינמי, אנשים ממשיכים לחיות עם כאב, קשיים וגעגועים, אך האינטנסיביות והעוצמות משתנות לאורך הזמן. ניתן לדמות את תהליך האבל לגלים- עם עליות וירידות, יש תקופות טובות יותר ויש תקופות קשות.
אנחנו נושאים את ה"חור", הזה לעד, אבל ה"חור" משנה גוון, צורה עם הזמן.

יש לנו הזדמנויות למצוא משמעות באובדן, לשנות דברים בעצמנו, ביחסינו עם אחרים, לפתור קונפליקטים, ללמוד בדיאלוג פנימי לנהל את השיחות שלנו עם יקירנו. כך שהנפטר ממשיך להיות חלק מהחיים, ולצד הכאב והגעגוע ניתן לחיות עם הרבה אהבה, זיכרונות נעימים ושינויים חיוביים.
שאלתה של דליה היא שאלה שכיחה בקרב אבלים ויוצרת תחושות תסכול וחוסר אונים. אבל הוא לא מחלה ואין לו תרופה או תהליך החלמה, אבל הוא  תהליך של הסתגלות מחדש.

ישנם אנשים שמתקשים בתהליך ההסתגלות מחדש וסובלים מאבל מורכב או מדיכאון. לאבל ולדיכאון יש מאפיינים דומים ולעיתים קשה להבחין ביניהם. אנשים שמישהו שקרוב אליהם גוסס או נפטר מדווחים על סימפטומים דומים לאנשים שסובלים מדיכאון.

אבלים מתארים:
עצב, ייאוש
בכי
אנרגיה נמוכה
עייפות
שינויים בשינה
שינויים בתאבון
קשיי ריכוז
האשמה עצמית
חוסר תקווה
העלאת זיכרונות

סימפטומים אלו מופיעים בדרך כלל בקרב אבלים בדרגות חומרה קלות ובינוניות ובאופן זמני. בקרב אנשים דיכאוניים יכולים לתאר סימפטומים דומים, אך בעוצמה חמורה יותר ולאורך זמן.
חשוב גם להבחין בין מצב רוח "מדוכא", שאנשים חשים לעיתים, והוא מבטא תחושת עצב עמוק נורמטיבי, מאשר דכאון קליני מאובחן.

אם איבדת אדם קרוב ואתה סובל גם מהסימפטומים הבאים: חוסר תקווה ממושך, האשמה עצמית ממושכת, מחשבות אובדניות או תכניות התאבדות, תחושת חוסר ערך, חוסר מנוחה, אובדן הנאה מפעילויות מהנות, עייפות רבה וחוסר אונים, כדאי לשקול עזרה מקצועית.

לסיכום, אבל הוא  תהליך של הסתגלות מחדש לחיים ללא האדם האהוב ולאחר האובדן הקשה, במהלכו חווה האבל כאב עצום וצער עמוק. למוות של אדם קרוב יש השפעה על מצב הרוח ועל התפקוד. היזכרות, אמפתיה, הקשבה, חמלה עצמית, סבלנות ואנושיות שלך כלפי עצמך יכולים להקל ולו במעט. כדאי לשתף ולקבל תמיכה מבני משפחה, חברים או אנשים שהתנסו בחוויות דומות.